החלטה בתיק ת"א 13309-06-12

ראשית דבר

1. בפניי בקשה לביטול צו עיקול זמני מיום- 20.06.12, על נכסי המבקשת, הנתבעת 2. 

צווי העיקול הוטלו על המבקשים 1 ו2  במסגרת תביעה שהגיש המשיב כנגד המבקשים בגין כספים אשר ניתנו למבקשת כהלוואה, ולא הוחזרו.

לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים בכתב בהתאם למועדי הגשת הסיכומים שנפסקו בהחלטתי בנדון מיום 19.12.2012 ניתנת בזאת החלטתי בבקשה.

סקירת טענות הצדדים:

2. ביום- 2.8.12 הגישה המבקשת בקשה לביטול העיקולים בטענה כי העיקולים עלולים לגרום לנזק ממשי לסוסים אשר מוחזקים בפנסיון המבקשת ואינם מקבלים אוכל כראוי להם וכן לגרום להתפתחות תופעה הנקראת "קוליק", אשר גורמת לסתימה במעי ואף למוות.

לטענת המבקשת, אי הסרת העיקולים תגרום לנזק של ממש לסוסים וכן לנזק תדמיתי של המבקשת.

3. המשיב הגיש תגובתו לבקשה, ביום- 07.08.12. לטענתו יש לדחות בקשתה של המבקשת לביטול העיקולים היות ומדובר בבקשה בלתי  מבוססת. ראשית,  בקשת המבקשת לא נתמכה בתצהיר, הגם שעוסקת היא בטענות עובדתיות רבות. שנית, המבקשת אינה מצביעה על נזק ממשי העלול להיגרם לה באופן ישיר מהטלת העיקול, מלבד נזק תדמיתי. המבקשת אינה בעלת הסוסים השוהים בפנסיון, אלא מספקת השירותים בלבד. שלישית, המשיב הפקיד ערבויות לצורך הבטחת ההוצאות.

כמו כן טוען המשיב, כי המבקשת מטעה את ביהמ"ש בטענה כי דמי הפנסיון במלואם משמשים להוצאות עבור האכלת הסוסים, אולם בפועל יש "לחלץ" מסכום זה את רכיב השמירה, האחסנה וכן את הרווח אותו מניבה המבקשת.

4. המשיב אף תוהה מדוע המבקשת הגישה את הבקשה רק חודשיים לאחר מועד הטלת העיקול, כאשר כבר בחודש יולי, לא הועברו לידיה הכספים על ידי צדדי ג', ומשכך היה עליה להפסיק את מתן השירות עבור צדדי ג', עוד מאז.

וכן, צדדי ג' עושים יד אחת עם המבקשת, כאשר רובם לא טרחו להשיב לעיקול וחלקם מסרו תשובה לפיה, אין ברשותם כלל כספים השייכים למבקשת, בניגוד לטענת המבקשת לעיכוב בהעברת כספים על ידי צדדי ג', ובפועל לא קיבל המשיב לידיו דבר.

המסגרת המשפטית:

5. הלכה היא כי בעת שנדרש בית המשפט לבקשה לביטול עיקול זמני, דן הוא מבראשית בשאלה אם התקיימו התנאים למתן צו עיקול, אשר מלכתחילה ניתן במעמד צד אחד (רע"א 8420/96 דן מרגלית נ' בנק משכן,פ"ד נא(3)789).

תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:"התקנות") קובעות שורה של תנאים, אשר בהתקיימם יוטל צו עיקול זמני בתובענה כספית. ראשית,על ביהמ"ש להשתכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה (תקנה 362(א) לתקנות). שנית, על מבקש הסעד להראות בראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו העיקול הזמני יכביד על ביצועו של פסק הדין (תקנה 374(ב) לתקנות . ככל שמצליח התובע לשכנע את ביהמ"ש בתנאים אלו, על ביהמ"ש לשקול שיקולים של מאזן נוחות, תום לב ומדתיות (תקנות 362(ב)(1) ו-362(ב)(2) לתקנות).

6. רשימת השיקולים הרלבנטיים שיש לשקול בעת מתן צו עיקול אינה רשימה סגורה והיא נדונה בפסיקה ומושתתת על עקרון על פיו כל מקרה נבחן לגופו ועל פי נסיבותיו, בעניין זה ראה רע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות [פורסם בנבו- 5.12.07], וכן כי:

" הדגש במתן צו העיקול הזמני מושתת איפוא על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למועד פסק הדין"

(רע"א 8420/96, מרגליות נ' בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3),789, 1977).

דיון והכרעה:

7. לאחר עיון בבקשה למתן צו העיקול ובמסמכים שצורפו לה ולאחר עיון בטיעוני הצדדים בכתב